הסדר טיעון, אשר רבים נוהגים לכנות "עסקת טיעון", הוא מעין הסכם בין הנאשם (באמצעות סנגורו) לבין התביעה המשטרתית או הפרקליטות. הסדר הטיעון מעגן הסכמות שהושגו בין הסנגור לבין התביעה. הוא יכול לכלול עונש מוסכם תמורת הודאה למשל, או אפילו תיקון כתב האישום לסעיפי אישום חמורים פחות. הסדר הטיעון חייב לקבל את אישורו של בית המשפט.
באילו מקרים נחתור להסדר טיעון?
משימת העל של סנגור, היא הוכחת חפותו של הלקוח שלו, בהתאם לחומר המשפטי המונח לפניו וניתוחו המקצועי. לעתים ניהול הליך משפטי עלול לגרום נזק חמור יותר לנאשם, לו היה מגיע להסדר טיעון בתחילת ההליך. ההחלטה להגיע להסדר טיעון, היא שיאו של עיבוד כלל הנתונים בתיק ובחינת מאזן הסיכוי אל מול הסיכון. לא אחת המלצתי ללקוח לקבל הסדר טיעון מיקל במקום ניהול הליך שסביר להניח שהיה חושף אותו לסיכון ממשי.
ישנם 3 סוגי הסדר טיעון:
'הסדר סגור': ישנה הסכמה בין הצדדים באשר לסעיפי האישום ורכיבי הענישה.
'הסדר פתוח': ישנה הסכמה לגבי הודאה בסעיפי אישום מוסכמים, אך אין הסכמה לגבי העונש. כל צד טוען לעונש כראות עיניו.
'הסדר מוגבל': ישנה הסכמה לגבי סעיפי האישום, אך הצדדים מגבילים את טווח עמדתם העונשית. התביעה יכולה לבקש עונש מאסר של עד 12 חודשים למשל, בעבירות עליהן העונש חמור בהרבה.
הסדר טיעון מגיע לאחר מלאכת מחשבת של הסנגור, וניהול מו"מ מורכב מול התביעה, לאחר בחינה מקיפה של הראיות ובחינת טובת הלקוח בכל ההיבטים. עם זאת, לא תמיד מומלץ להגיע להסדר טיעון ויש לבחון כל מקרה לגופו.
חשוב להתייעץ עם עו"ד בקיא במשפט הפלילי, גם אם לעתים נראה לכם שמדובר בעניין פעוט.
מאת: עו"ד ניר כלפה
